ליאת אבוטבול היתה מחנכת בשכבתו של אביב וכתבה הבוקר :

ביום שבת חיי המשפחה שלך התהפכו. אבטחת את מסיבת האהבה בה צעירים וצעירות, יפים ויפות רקדו את החיים. מרגע שהופיעה תמונתך ועליה נכתב נעדר לא הפסקתי לחשוב עליך. היית תלמיד בשכבה בה חינכתי. 20 שנה חלפו מאז וזכרתי אותך, כי בלטת , באישיות הכובשת, בחיוך, בכבוד, בנוכחותך הכל כך נעימה.

ביום חמישי ה12.10 היינו אמורים להפגש בפגישת המחזור של שכבתך. חיכיתי לפגוש אתכם את הנערים והנערות שהפכו כבר להורים, שצמחו וגדלו. אבל הרשעים, המפלצות קטעו הכל ברגע. ביום שני נסעתי לקניות עם בתי כשלפתע הודיעו שעלינו להכנס למרחבים מוגנים. בתי האהובה ראתה אישה מבוגרת ופנתה אליה, היא רצתה שניקח אותה לביתנו למרחב מוגן. והאישה המבוגרת פרצה בבכי וסיפרה לנו שנכדה נחטף. שאלנו לשמו והיא אמרה אביב אליהו. הרגשתי צמרמורת בכל הגוף, אתה איתי במחשבות יום יום ולפגוש דווקא את סבתך. צירוף מקרים מצמרר.

כמה כואב שזה הסוף, כמה הלב נשרף שנקטפת כך כשכל החיים לפניך.

משפחת אליהו היקרה שולחים לכם חיבוק גדול, אין מלים שיוכלו לנחם, הכאב גדול.

יהי זכרו ברוך