״מאז ומתמיד, אדר חלמה להיות לוחמת - היא באמת הגשימה את חלומה ומתה ככזאת״, מספרים קרובי משפחתה. ״ביום שבת האחרון, במהלך עוד סגירת שבת שגרתית בבסיס, אדר הייתה אחת מהקצינים והקצינות שהובילו את קורס הטירונים בבסיס זיקים. כאשר אדר והמפקדים שהיו לצידה גילו שמחבלים רבים חודרים אל הבסיס - הם החליטו ללא ספק, קודם כל להגן ולשמור על הטירונים שהם פיקדו עליהם״.
אחותה הגדולה שחף, הספידה אותה בהלוויה: ״ביום שבת האחרון, ה-7 לאוקטובר, קמתי מאזעקה - וישר שלחתי לך הודעה. ״היי אדר את בבסיס? יש אצלכם אזעקות?״. היא השיבה: ״איזה פחד את לא מבינה, טילים מעופפים מעליי, הם נפלו בתוך הבסיס״.
״זו פעם ראשונה בחיים שכתבת לי שאת מפחדת, ואחר כך כבר כתבת - ״9 מחבלים רצים לש״ג שלנו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל. נדבר״. התחננתי שתתחבאי, שתשמרי על הגוף שלך - אך את נותרת גיבורה, צעדת ראשונה ושמרת על כולם. ״אנחנו בעמדות, מחכים להם״, עדכנת אותי בהכול כאילו ידעת מה הולך לקרות. ואז ב-7:38 קיבלתי את ההודעה האחרונה ממך - ״אנחנו בקרב יריות. המ״כים שלי נפצעו״. המשכתי לשאול אם את בסדר, התחננתי לסימן - אבל את כבר לא ענית״.
״כמה אהבת את מה שעשית בצבא״, אחותה הוסיפה. ״היית פייטרית אמיתית, כולם העריצו ומעריצים אותך, עכשיו עוד יותר. תמיד היית המנהיגה של כולם, השטותניקית שמצחיקה, והראשונה שתעזור בכל דבר שצריך. תמיד תמיד חשבת על כולם לפני עצמך. במחברת שלך כתבת את דברייך בשיחת פתיחה לחיילים שלך, היית כל כך מסודרת ומסורה עבורם שלא פספסת דבר. משפט אחד שכתבת צימרר אותנו: ״אנחנו הולכים לעבור הרבה דברים יחד - נחווה רגעים קשים, משמחים, מצחיקים ואולי גם קצת כואבים. אבל יחד - אפשר לעבור הכל״. אדר, אחותי האחת והיחידה שלי, ניקח את המשפט שאמרת לחיילייך - וננסה להיאחז בו גם אנחנו כעת״.
בן זוגה של אדר ספד לה בכאב: ״אדר שלי, אהבת נעוריי. הלב מסרב להאמין. אין מילים שיוכלו לתאר את שש השנים האחרונות שלנו יחד. תמיד הייתי אומר לך שאת לא יודעת כמה אני אוהב אותך ומה את בשבילי - והיום המילים האלו מקבלות משמעות אחרת. תמיד אמרתי לך שהשמיים בשבילך הם הגבול, ואת הוכחת את זה פעם אחר פעם״.
״מותך הוא מות גיבורים. תמיד ידעתי שאת אמיצה, כמו פרפר לאש היית, לא מפחדת מכלום. בבוקר שבת, כשראיתי מה קורה, הייתה לי תחושה רעה. התחלנו לחפש אותך בבתי חולים, וסירבתי להאמין ולקבל את הנורא מכל - עד שהגיעה הבשורה המרה. תמיד היינו מרחמים על זוגות שזה היה קורה להם, אז מה עכשיו, הגיע תורנו? עכשיו נשארתי לבד והדמעות לא מפסיקות לזלוג״.
״עברנו הכל ביחד, למדנו ביחד, טעינו ביחד, בכינו ביחד, עשינו פשוט הכל ביחד, היית מרכז חיי וכל דבר שאני עושה, כל מקום שאני הולך - פשוט מזכיר לי אותך. שום דבר לא היה יכול להפריד בינינו - כנראה רק המוות. היו לנו כל כך הרבה חלומות - להשתחרר, לעשות טיול קטן, ללמוד ביחד, להתחתן, לגור במושב בבית קטן עם 2 כלבים״.
״תודה רבה על הזכות לחיות לצידך בשש השנים האחרונות. תודה על אהבה אינסופית, על כבוד הדדי, תודה על כל נשיקה וכל חיבוק. אני גמור, אני שבור, מרוסק ומתפלל שתתני לי כוחות להמשיך מכאן הלאה. כרגע אני רק רוצה שהמלחמה תיגמר, לחזור הביתה למיטה שלנו, לכבות את האור, ללכת לישון ושמישהו יעיר אותי מהסיוט הנורא הזה. הלב שלי הלך - יחד איתך״.
