ברוכים הבאים
רז מור🌹
תאריך נפילה כ"ח בשבט תשס"ג

אודות החלל

בן יהודית ורפי. נולד ביום י”ב באב תשמ”ג (22.7.1983) בנהריה.

אח בכור ליותם, שני, אביחי וגל. רז למד בבית-הספר היסודי ‘בצת’ ובבית חינוך גליל מערבי. רז השתייך לארגון הנוער של תנועת המושבים, עסק ברכיבה על סוסים ועל אופנועי שטח. אופנוע ה’הונדה’ שלו היה אהבת חייו, הוא הצטיין בפעלולים וחלם להשתתף בתחרויות לאופנועי שטח. רז היה שקט, עדין, עניו וצנוע ומיעט לצאת לבילויים. הבית, היישוב והאופנוע היו כל עולמו.

רז הייה נער סקרן, טוב לב, מוכן לעזור לזולת בכל שעה ובכל בעיה. פניו תמיד חייכו. תמיד מוקף בחברים רבים. באהבתו לבעלי חיים אפשר היה לראות את הרוך והעדינות שבו. האופנוע שלו, שהיה כל עולמו, נשאר מיותם בביתו. רז אהב לבלות עם חבריו בטבע  הוא ‘תבנית נוף מולדתו’.

בנובמבר 2001 התגייס רז לצה”ל ושירת בגדוד ‘להב’ בחיל-ההנדסה הקרבית בעזה. במהלך שירותו עבר הגדוד שלו לשרת בחרמון בגזרת הר דב. רז היה חייל ולוחם מצטיין, איש ערכים.

ביום כ”ח בשבט תשס”ג (31.1.2003), בעת ששהה בביתו במסגרת חופשה קצרה, נדקר רז בליבו, לאחר שנזעק להפריד בקטטה במהלך מסיבה בסמוך לביתו. בדרך לבית- החולים בנהריה נקבע מותו. רז נטמן בחלקה הצבאית בבית-העלמין בשלומי, והוא בן תשע-עשרה וחצי. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. רז הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.

בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: “רוחב וטוב-ליבך לקחו אותך אהובנו. זכרך ודמותך איתנו בננו יקירנו.”

(קטעי מידע בסיוע אתר “יזכור”)

פרטים נוספים

עדות מפקד

סא"ל אילן, המג"ד של רז, כותב למשפחה: "משפחת מור היקרה, משפחת גדוד 'להב' כואבת את כאבכם ומבכה את אובדנו הטראגי של רז, חייל ולוחם גאה בגדוד. רז שירת בגדוד כ-14 חודשים, אשר במהלכם השתתף בלחימה ברצועת עזה ובהגנה על גבול הצפון. רז, היית לוחם מצטיין הן במישור הערכי והן במישור המקצועי. רז, החינוך לציונות, לאהבת הארץ, לתרומה לצבא ולמדינה נכרו בכל אשר ביצעת. התאפיינת במוטיבציה גבוהה, בנכונות לצאת לכל משימה ולכל מבצע, ובעיקר בחשיבות שהענקת ליחס שבין אדם לחברו. רז, בדרכך המיוחדת לך, ידעת ליצור קשר טוב עם חבריך למחלקה ולפלוגה ולהוות מודל לחיקוי ועל כך הערכתנו לך. "רק לפני ימים ספורים שוחחתי איתך במשרדי וסיפרת לי עד כמה חשובה לך ההשתייכות ליחידה לוחמת ועד כמה חשוב לך לקחת חלק בלחימה ולהיות שותף בהגנה על מדינת ישראל. רז, מותך הטראגי זעזע את כולנו ומבטא את ההקצנה באלימות בקרב בני נוער וצעירים בימים אלה. אני, כמג"ד, כועס על כך שאני והמפקדים עושים מדי יום בכדי להגן ולשמור על חייהם של חיילנו, אותם אני רואה כבני. כאשר המשימה שלי בסופו של דבר היא לא רק להגן על מדינת ישראל אלא גם לשמור על חייהם של כל אחד ואחת מהילדים האלה. ריבונו של עולם, איך יכול להיות שכשהאושר הקטן שניתן לי בהזדמנויות ספורות להוציא אותם הביתה, פעם בשלושה שבועות לבלות, ליהנות, לרכב על אופנוע, מה שהיה אהבת חייך, להיות עם המשפחה, מסתיים כך. "במקום שלכאורה נתפס כמוגן, כחמים, כחסר כל דאגות. שם, שם, דווקא אז, באים כמה נערים חסרי לב, מצפון ומוסר, ובזילות מוחלטת בחיי אדם, נוטלים ממך רז, את הזכות הכי בסיסית של האדם - הזכות לחיות. לחיות כנער מתבגר, כאח, כבן להורים, ובסוף כאדם. ואתה בזמן חופשה, בעודך שומר על אחיך הקטנים, עוזב אותנו בצורה טראגית כזו... רז, את רוחך נזכור ואת ערכיך נאמץ."